החלטה בתיק רע"א 28452-12-12

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' ליבוביץ), מיום 22.11.12, ב-ת"א 18619-04-12, שקיבלה את בקשת המשיבה להתיר לה להביא ראיות לסתור קביעה של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי בתחום האורטופדי. 

רקע עובדתי

1.      ביום 28.9.10 נפגע המבקש בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. תביעת המבקש נגד המשיבה - המתבררת בבית משפט קמא - הוגשה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק").

2.      לאחר דיונים שונים שהתקיימו בעניינו של המבקש על-ידי ועדות שונות של המוסד לביטוח לאומי, נקבעה למבקש נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5% בשל נכויות בתחום האורטופדי - פגיעה שורשית בעמוד שדרה צווארי בשיעור של 10%, ובתחום הנוירולוגי - הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי בשיעור של 5% (החלטה מיום 14.11.11, להלן: " קביעת המל"ל").

3.      במסגרת ההליכים בבית משפט קמא, הגישה המשיבה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפי סעיף 6ב לחוק. הראיות שהבאתם נתבקשה היו לסתירת קביעות הועדה הרפואית בתחום האורטופדי, בטענה כי הוועדה הרפואית לא התייחסה בקביעתה כלל לעברו הרפואי של המבקש, שכלל שתי תאונות לפני התאונה נשוא התביעה, בשתיהן נפגע בעמוד שדרה צווארי - תאונת עבודה משנת 1998 ותאונת דרכים משנת 2005, ולא עמד לפני הוועדה תיקו הרפואי עובר לתאונה.

המבקש התנגד לבקשה וטען, כי עיון בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות של המל"ל מעלה, כי עמד בפניהן מלוא כרטיסו הרפואי, מצבו הרפואי נבדק היטב, ולא הוסתר מהן דבר טרם קביעת נכותו. 

4.      בהחלטה מנומקת מיום 22.11.12, ולאחר שעמד על כך שהבאת ראיות לסתור ניתנת רק במקרים חריגים, מצא בית המשפט קמא לקבל את הבקשה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמן התיעוד שהובא לפניו, עולה לכאורה כי חומר רפואי מעברו של המבקש עמד לפני הועדות הרפואיות שדנו בעניינו, אולם בפרוטוקולים של הוועדות אין כל התייחסות לעברו הרפואי, ו" לא ניתן לדלות, ולו ברמז, האם הוועדות סברו כי עברו הרפואי של התובע רלבנטי, וככול שהתשובה לכך חיובית, איזה משקל ניתן לכך במסגרת קביעת שיעור נכותו" (פסקה 7 להחלטה). בית משפט קמא ציין, כי על אף שהתיעוד הרפואי מתייחס לשנים רבות לפני התאונה, מדובר בתיעוד רלוונטי. על בסיס זה, קבע בית משפט קמא כי הונחה, בנסיבות הענין, תשתית ראייתית להבאת ראיות לסתירת קביעתה של הועדה הרפואית. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.   

עיקרי טענות הצדדים

5.      המבקש טוען שבית משפט קמא שגה כאשר התיר הבאת ראיות לסתור וקבע שקביעת הועדה נסתרה. לטענתו, לאחר שקבע כי מלוא החומר הרפואי מעברו של המבקש עמד לפני וועדות המל"ל, היה צריך לדחות את בקשת המשיבה. נטען, כי מקום שהוועדה הרפואית מבקשת את מלוא תיקו הרפואי של הנפגע, חזקה היא, כי הוועדה הסיקה את מסקנותיה לאחר בחינה נאותה של עברו הרפואי, וכי אין לה כל חובה לנמק או להתייחס לעבר הרפואי, כאשר היא סבורה שהוא אינו רלוונטי. כן נטען, כי גישה זו של בית משפט קמא עלולה להביא לכרסום מעמדו של סעיף 6ב לחוק, שכן על פי הפסיקה, בית המשפט ייעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים, כאשר ישנם טעמים עובדתיים ומשפטיים כבדי משקל, ולא כאשר הוועדה לא התייחסה באופן פוזיטיבי לציון עובדה שלילית - שאין בעברו הרפואי כל רלוונטיות, לאחר שעיינה בחומר. כלומר, לטענת המבקש, העובדה שהוועדה לא התייחסה לחומר שהיה מונח לפניה, מהווה בעצמו התייחסות, ואין לאפשר הבאת ראיות לסתור במקרה כגון זה.   

6.      לטענת המשיבה, בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית להבאת ראיות לסתור, אלא רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי המקרה דנן הוא מהמקרים החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, שכן המבקש נפגע בתאונת דרכים קלה ביותר, ובעברו בעיות גב קשות מהן סבל במשך שנים, לרבות שתי תאונות קודמות לאירוע נשוא התביעה, כאשר בכל אחת מהן נפגע המבקש בצווארו. נטען, כי הוועדה הרפואית לא נתנה כל הסבר מדוע חרף כל המידע שעמד לפניה בנוגע למצבו של המבקש עובר לתאונה - מצאה לנכון לקבוע קשר סיבתי בין התאונה שעבר לבין תחלואיו בעמוד שדרה צווארי; לא התייחסה לתיעוד הרפואי בנוגע לבעיות הגב והצוואר מהן סבל המבקש משנת 1998 ולעובדה כי היה מעורב בשתי תאונות נוספות בהן נפגע בצוואר, וכן לא מצויין בדו"ח הוועדה לאילו שנים מתייחס תיקו הרפואי בקופת חולים של המבקש, שהיה מונח לפניה. לפיכך, טוענת המשיבה, החלטת בית המשפט קמא מעוגנת היטב בחומר הראיות ותואמת את הפסיקה אשר למקרים בהם יש להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור.

דיון והכרעה

7.      לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, מקום בו קמו בלב הערכאה הדיונית המבררת ספקות באשר לקביעתה של הועדה הרפואית, ומשנמצא על-ידה - בהחלטה מנומקת - כי התמונה שהייתה בפני הועדה הייתה לא שלמה, לכאורה, יש ליתן משקל רב להתרשמותה ולשיקול דעתה (רע"א 6812/06 תייר נ' אטיה (פורסם בנבו, 20.2.2007)). זאת ועוד, מקום בו התיר בית המשפט קמא הבאת ראיות לסתור, ניתן יהיה להעביר את החלטתו תחת שבט הביקורת הערעורית במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, וככלל אין הצדקה ליתן רשות ערעור במקרים מסוג זה (ראו סעיף 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור (השווה החלטת חברי כב' השופט ד"ר י' מרזל ברע"א 12497-01-11 לאקרניק נ' עמדי (פורסם בנבו, 9.3.11).

8.      אף לגופו של ענין לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. אין מחלוקת כי הוועדה לא התייחסה בקביעתה לעברו הרפואי של המבקש, ובכלל זה לתיעוד הרפואי הרלוונטי על כך שהמבקש סבל מכאבים והגבלות בעמוד השדרה הצווארי כבר משנת 1998, ותיעוד על שתי תאונות דרכים קודמות, בגינן נפגע בעמוד שדרה צווארי. כפי שנימק בית משפט קמא, בפרוטוקולים של הוועדות לא נרשם שהיו לפניהם מסמכים בנוגע לשתי התאונות שקדמו. כמו כן, אף שנרשם שעמד לפניהן תיקו הרפואי של המבקש, לא ברור איזה תיק רפואי - האם תיק רפואי מקופת חולים, או מבית החולים "סורוקה", וביחס לאילו מועדים מתייחס התיק. בנסיבות אלו, קיים חשש שהועדה לא נתנה את דעתה על עברו הרפואי הרלוונטי של המבקש במסגרת הקביעה (השוו, רע"א 1114/02 אלמקייס עמרם נ' המגן לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 28.5.2002); רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.11.2001); ע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2) 107 (1992)). ייתכן, כי אילו הייתה הוועדה נותנת את הדעת על אירועים אלו, הרלוונטיים למצב המבקש, הייתה מגיעה למסקנות שונות. מכל מקום, לדעתי, גם אם סברו הוועדות כי למצבו הקודם של המבקש, שכאמור נפגע בשתי תאונות נוספות בעמוד השדרה הצווארי, אין השפעה על מצבו הנוכחי בקביעת אחוזי הנכות, היה מקום לציין זאת במפורש. די היה, לו היתה הועדה מציינת בקצרה, כי עיינה בכל החומר הרפואי שהיה לפניה מקופת חולים ומבית החולים "סורוקה" (אם אמנם עמדו לפניה כל המסמכים הללו שהרי לא טרחה לציין זאת), נתנה דעתה למצבו הרפואי הקודם שכלל שתי תאונות תוך ציון מועדם, ולא מצאה כי יש בהם כדי להשפיע על קביעת הנכות בגין התאונה הנדונה, על מנת למלא אחר המצופה מהוועדה.

9.      מכאן, שאין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, לפיה יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתירת קביעות הועדה בתחום האורטופדי.

10. אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

11. המבקש יישא בשכר טרחת עו"ד של המשיבה בבקשת רשות ערעור זו בסך כולל של 5,000 ש"ח.

12.  המזכירות תעביר הסכום האמור לב"כ המשיבה מהפקדון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט והיתרה תושב לו באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: